מיהו הרמב"ם

סיפור חייו של הרמב"ם

הרמב"ם הוא גדול הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, מנהיג קהילות מצרים וסביבותיה, איש מדע ורופא, המשפיע לדורות.

הרמב"ם נולד בשנת דתתצ"ח – 1138 למניינם בעיר קורדובה שבספרד, נפטר בכ' טבת דתתקס"ה – 1206 למניינם, בפוסטאט שבמצרים, ולפי המסורת נקבר בטבריה.

הרמב"ם נולד למשפחת רבנים ודיינים; אביו היה ר' מיימון הדיין. כבר בבחרותו כתב הרמב"ם חיבורים תלמודיים, שלא הספיק להוציא לאור, וכן את החיבור מילות ההגיון המכיל מונחי לוגיקה. במהלך חייו, ובעיקר לקראת סוף חייו, חיבר הרמב"ם כתבים רפואיים.

בעקבות רדיפות שמד נגד היהודים בספרד המוסלמית עקרה משפחת הרמב"ם לפאס שבמרוקו. בעת זו, היה הרמב"ם לפני שנתו ה-22. שם החל הרמב"ם, בגיל 23, לחבר את פירוש המשנה. בשנים אלו, כנראה, כתב הרמב"ם את איגרת השמד בה יצא להגנת אנוסי האיסלאם, ובה לימד עליהם זכות ויעצם לעזוב את תחום המדינה עד עבור הגזרות.

התגברות הקנאות המוסלמית והתעוררות רצונו של מלך מרוקו להמית את היהודים שבתחומו, אילצה את משפחת הרמב"ם לנדוד שוב. בהיותו בן 28, הגיע לארץ ישראל דרך עכו; בני משפחתו שהו פרק זמן קצר בעכו, ומשם המשיכו תוך הסתכנות (בשל מסעות הצלב) בדרכם לירושלים, "לבית הגדול והקדוש", ולחברון. בארץ ישראל שכנה אז קהילה יהודית קטנה השרויה בעוני ובחוסר ביטחון.

קשיי המחיה בארץ וסכנת התפשטות הקראות במצרים, בה ישבה קהילה יהודית גדולה, הניעו את הרמב"ם לצאת למצרים, ולהגיע לקהיר העתיקה (פוסטאט). שם נשא אשה ממשפחה מיוחסת. בגיל 30 סיים את פירושו למשנה, שחלקו הגדול נכתב בשנות נדודיו. בשלבים אלו, כתב הרמב"ם את ספר המצוות למניין כל מצוות התורה, כמפתח לחיבורו ההלכתי העצום משנה תורה, חיבור המקיף את כל התורה שבעל פה, ואשר כתבו לבדו במשך 10 שנים או 14 שנה בלבד(!) החל מגיל 30.

במשך תקופה זו התפרנס הרמב"ם מעסק משותף עם אחיו, אשר איפשר לרמב"ם להתמסר לכתיבה. סמוך לגיל 39 טבע האח בים הודו, ובידו ממון רב של הרמב"ם ואחרים. הרמב"ם חלה, כנראה מצער, למשך שנה תמימה.

כבר בשנותיו הראשונות במצרים, מילא הרמב"ם תפקיד מרכזי בהנהגת הציבור. למרות עיסוקיו הרבים, טיפל גם בענייני הקהילה והרביץ תורה ברבים. בספרי שו"ת הרמב"ם רוכזו שאלות שהופנו אליו מכל רחבי העולם היהודי, בהם הוא משיב להם בהשקפתו המיוחדת, האנושית ורבת ההיקף.

למורת רוחו, נתמנה הרמב"ם כרופאו האישי של המלך צלאח-א-דין. משרה זו עשקה את זמנו היקר וכילתה את כוחותיו; אעפ"כ עשה את מלאכתו נאמנה. הרמב"ם התערב למען יהודי תימן במצוקתם, ולתשובתו אליהם – איגרת תימן – נודעה השפעה מכרעת על ההתפתחות הרוחנית של יהדות תימן.

בגיל 48, נולד לו בנו, ר' אברהם. ובגיל 49 –53 כתב הרמב"ם את ספרו במחשבה היהודית מורה הנבוכים שיועד לתלמידו. את איגרת תחית המתים כתב הרמב"ם לחזק את האמונה בתחית המתים, לאחר שייחסו לו את אי האמונה בה.

במקומות רבים קבעו צום ועצרת על מות הרמב"ם. רגשי ההערכה והכבוד שרחש עם ישראל כולו לרמב"ם, באו לידי ביטוי באמרה המפורסמת
"ממשה עד משה לא קם כמשה".

חתימת כתב יד קדשו של הרמב"ם

פכים קטנים על איש גדול / יוחאי מקבילי

רבי משה בן מיימון – לא מימוֹן, אלא מיימוּן בשורוק, מזל בערבית ♦ נולד 1138, בקורדובה שבספרד ♦ כינו אותו "הנשר הגדול" אולי בשל מרום מעופו והבחנתו החדה בפרטים ♦ קיימים למעלה מתריסר דיוקנאות של הרמב"ם. כולם מזויפים. בזמנו של הרמב"ם לא נהגו לעשות דיוקנאות ♦ בגיל 17 הוציא את הספר הראשון שלו "פירוש מילות ההיגיון"

היה פליט שברח לצפון אפריקה, בגלל המווחדין (=המייחדים), כת מוסלמית קיצונית, דעא"ש של ימי הביניים ♦ הרמב"ם ומשפחתו היטלטלו עד שהגיעו לפס שבמרוקו לאחר עשר שנים. גם משם ברחו אחרי חמש שנים ♦ באגרתו "אגרת השמד" עודד את האנוסים, והציע למאוימים מצד המוסלמים לומר "מילים ריקות מתוכן" ולהינצל ♦ בעקבות זאת היו מוסלמים שטענו שהרמב"ם התאסלם * בגיל 23-30 הוא כותב את פירוש המשנה. חלקו הגדול נכתב בנדודים בדרכים ובשייט באניות ♦ כתב היד שרד עד היום ♦ בגיל 27 (1165) עולה לארץ. עולה להר הבית, מבקר במערת המכפלה בחברון, ויורד למצרים, כנראה מקשיי החיים פה ומהצורך להנהיג את הקהילה במצרים כנגד הקראים ♦ במצרים הרמב"ם ממלא תפקיד מרכזי בהנהגת הציבור. מכל העולם מפנים אליו שאלות

בערך בגיל 30 הוא מתחיל לכתוב את ספרו הגדול "משנה תורה" ומסיים אותו כעבור עשר שנים בלבד. בלי מחשב! ובקצב לא נתפס ♦ זהו ספרו היחיד שנכתב בעברית ♦ השם "משנה תורה" היה יומרני מדי, ולכן רבים כינו אותו הי"ד החזקה, על שם 14 ספריו ♦ הרמב"ם כותב שמאז המשנה לא נכתב כזה ספר ♦ בפועל זו ענווה, כי גם מאז מתן תורה לא נכתב כזה ספר מקיף בעצם עד ימינו ♦ הספר זכה לשבחים מצד אחד ועורר פולמוסים מצד שני ♦ רוב מוחלט של פסקי השולחן ערוך מבוססים על הרמב"ם, במקרים רבים בציטוט לשונו ♦ במשך 300 שנה הועתק הרמב"ם על ידי סופרים, עד להמצאת הדפוס ♦ ברמב"ם דפוס וילנא הנפוץ יש למעלה מ-10,000 שיבושים שנובעים מצנזורה נוצרית, העתקות שגויות, ו"תיקונים" שאנשים חשבו שכדאי שיהיה כתוב ♦ רק בשנים האחרונות נהייתה עדנה לכתבי יד מדויקים שהפכו לנחלת הכל ♦ בגיל 48 נולד לו בנו אברהם ♦ בגיל 49-53 הוא כותב את ספר מורה הנבוכים ♦ ספר שהוא מצהיר עליו שיש בו סודות ♦ היו שקראו לו "מביך מורים" בגלל נפתוליו ♦ עד היום מגלים בו סודות כמוסים

הרמב"ם הקפיד לא להתפרנס מן התורה, ובמצרים הרמב"ם התפרנס מעסק משותף עם אחיו ♦ אחיו נפטר במסעות בים ♦ למרות שבמשנה תורה הרמב"ם כתב "אל יתקשה אדם על מתו יותר מדי… שזהו הוא מנהגו של העולם", על מותו של אחיו הוא הצטער יותר מדי, כך הוא מעיד ♦ לאחר מות אחיו נאלץ להתפרנס כרופא ♦ כמובן היה הכי טוב בתחום, עד שהמלך בנו של צאלח א-דין לקח אותו לרופאו האישי ♦ העבודה עשקה את כוחו וגזלה את זמנו ♦ אמרו על הרמב"ם ש"גלינוס [גדול הרופאים בזמנו] ריפא את הגוף, והרמב"ם את הגוף ואת הנפש" ♦ נפטר בגיל 66. על פי המסורת קבור בטבריה ♦ "ממשה [רבנו] עד משה לא קם כמשה" ♦ גם לא עד היום