ראש השנה – מפגש אישי ומשפחתי

ראש השנה – מפגש אישי ומשפחתי עם רעיונות ומעשים מרכזיים

תורה שהיא חיים

כדרכה של תורה המשלבת רעיון עם מעשה, העיקר ביום הזה הוא לחיות את הרעיון. יש לנו תורת חיים, שבה סעודה משולבת עם עיצוב תפיסה, שמחת נפש וגוף, מקום ליחיד ומפגש לקהל, ובראש השנה מודגש גם ההיבט האוניברסלי עם ייחוד עם ישראל ותפקידו. זהו אינו עיקר רק ביום הזה, אלא בכל חג, בכל שבת, ולמעשה בכל יום ויום, והוא בא לידי ביטוי ייחודי בראש השנה. בתורת חיים כזו, הכול מוזמנים להיות שותפים, ילדים וזקנים, נשים וגברים, בעלי דעה רחבה ובעלי דעה קצרה. ניסינו להביא את העיקר הזה לידי חיות בספר הזה, המשלב את קשת המעשים והרעיונות של החג.

מעגלי התמקדות

כנגד המִפתח הגדול והמרהיב של החג שאנו מבקשים להתברך ממנו, עלינו גם להתמקד, ולברור את הדברים החשובים ביותר. ריבוי המעשים והתפילות ותוספות המנהגים ומגווני המסורות עלול למסך את המוקד ולהסיח את הדעת מן העיקר ביום הזה. ניסינו לברר את מהותו של החג ולהתמקד בדברים העולים ממנו, ולא לעסוק בכל מנהג. יודעים אנו שלעיתים קול תחינתו של החזן או זיכרון צליל מבית אבא תופס יותר את החוויה מאשר ביאור המילים בפיוט מסוים, זה טבעו של עולם ולזיכרון מקום חשוב. מבלי לוותר על זאת, הרי שהבנת הרעיון והמהלך משביח את החוויה, והחוויה מצידה מזמינה לתפוס עומקים גדולים יותר של הבנה, ומשום כך עמלנו רבות על החזותיות של תפילת מוסף. לא פסחנו גם על המסורות המיוחדות שהתפתחו במהלך השנים, אף אם הן התעצמו יותר מתוקפן בהלכה, כמנהג התרת הנדרים. ניסחנו מחדש את מנהג הסימנים, והדגשנו את הזהירות הנדרשת ביחס למנהג התשליך הנפוץ.

הספר הוא הזמנה להתמקד, הוא אינו מחליף סידור תפילה, ועם זאת אנו מקווים שהרעיונות האצורים בו יסייעו לקורא ולמתפלל לדייק את מעשיו ואת מחשבתו. כל הרעיונות כאן שואבים את כוחם מתוך ההלכה, שהיא המדריכה את המעשה, ומתוך כך מכוונת את הדעת. לדעתנו לא ייתכן רעיון יהודי מחייב שאין לו ביטוי בהלכה, ואין הלכה שאין לה משמעות לתפיסת העולם הראויה. השתדלנו להבחין בין הדברים המחויבים בהלכה מדין תורה (מדאורייתא) ומתקנות חכמים (מדרבנן), לבין מנהגים. זאת ביודענו כי לפעמים יש בעיני הבריות מנהג שנחשב קדוש יותר מן ההלכה, שראוי להילחם עליו, ובאים לידי מחלוקת בין המסובים ובין המתפללים. אבל גדול השלום שהתפילה נחתמת בו, ו"כָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם' (משלי ג,יז)" (מגילה וחנוכה ד,יד, והיא ההלכה החותמת את ספר זמנים). ומצווה מן התורה "לא תתגודדו" – לא תהיו אגודות אגודות, והיא עולה אפילו על מצוַת התפילה יחד ונוסחתה שהיא מדרבנן (דברים יד,א; בבלי, יבמות יג,א; רמב"ם: עבודה זרה יב,יד; תפילה א; ראש השנה ג,יג).