למה ללמוד דווקא רמב"ם?

למה ללמוד דווקא רמב"ם? (מאת אחד הלומדים)

למה ללמוד דווקא את ספר משנה תורה לרמב"ם?

שאלה זו נשאלת מדי פעם. יש ששואלים אם לא צריך ללמוד ראשית לכל את כל הש"ס? ויש מי שאומרים שאם מבקש האדם ללמוד הלכה, עדיף שילמד את השולחן ערוך ונושאי כליו, כיוון שהם פוסקי ההלכה וכבר נהוג לפסוק לעתים שלא על פי הרמב"ם.

הכל נכון. אבל השאלה היא בעצם מה מטרת הלימוד?

כשהאדם לומד את משנת הרמב"ם על הסדר, המטרה היא פשוטה: להקיף את כל מה שנאמר בתורה שבעל פה תוך זמן קצר ביחס, להכיר את עולם המושגים של ההלכה, ולדעת מה הקשר בין העניינים שבהלכה.

נרחיב מעט בעניין זה:

כל לימוד יש לו מטרה. לימוד התלמוד בשיטה הנהוגה בישיבות יש לו שתי מטרות:

א. לימוד של בקיאות, כדי להכיר את העניינים הנידונים בכל מסכת של התלמוד ולהכיר סוגיות רבות באופן כללי. בלימוד מעין זה מתמקדים בעיקר בפשט ובפירוש רש"י ולעתים גם בדברי התוספות. בלימוד מסוג זה משתדל הלומד להספיק דף או עמוד מדי יום כדי להגיע לבקיאות במסכת המסוימת.

ב. לימוד בעיון, כדי להתעמק בסוגיה, להבין את ההיגיון העומד ביסודה, לפתח את כושר הלימוד ולדעת מהי דרך המשא ומתן התלמודי ואיך ליישם אותו גם בסוגיות אחרות. בלימוד זה הדגש הוא על לימוד מעמיק, אטי ויסודי, של מקורות ההלכה, מקורות מקבילים, פירושי הראשונים והאחרונים ולפעמים גם השתלשלות הדיון בסוגיה עד לפסק ההלכה. אין ספק שלימוד זה הכרחי למי שרוצה להיות תלמיד חכמים, לגדול בתורה ולהגיע להוראה ולדיינות.

אך יש לימוד לשם לימוד ההלכה. וגם בזה יש שתי דרכים עיקריות:

א. לימוד הלכה לשם בקיאות, כדי להכיר את ההלכות המעשיות, לרוב אלו הנוגעות לחיי היומיום, ולמעשה ללמוד אורח חיים. בכלל ההלכות העיקריות הנלמדות בלימוד זה הן: הלכות תפילה, הלכות ברכות, הלכות שבת ומועדים ועוד. בלימוד זה יש מי שמעדיפים ללמוד באמצעות ספריהם של האחרונים – כגון משנה ברורה, קיצור שולחן ערוך, חיי אדם ועוד – ויש מי שמעדיפים ללמוד את השולחן ערוך עם נושאי כליו. ייחודו של לימוד זה הוא שהוא נועד לצבירת ידע ובקיאות בהלכות המעשיות, ללמוד הלכה כדי לעשות.

ב. לימוד הלכה בעיון, נפוץ בעיקר בקרב מי שמבקשים להעמיק בלימודם למטרת הוראה. הלומדים להסמכה לרבנות מטעם הרבנות הראשית נדרשים לגלות בקיאות רבה הן בהיקף החומר הן בעיון בהלכות הנפוצות, הן במחלוקות העיקריות בין הפוסקים וכלה בדרכי פסיקת ההלכה. ויש מי שלומדים נושאים מסוימים בעיון לצורך תפקידם, כגון משגיחי כשרות הנדרשים לפסוק יומיום הלכה בתחום עיסוקם, הנדרשים לגלות בקיאות בהלכה ויחד עם זה גם ביישומן של ההלכות ולהבחין בין דברים שלכתחילה לבין דברים שבדיעבד.

אבל אנו, לומדי הרמב"ם, לומדים למטרה אחרת.

לימוד הרמב"ם יש לו מטרה אחרת ולא פחות חשובה, ללמוד לשם בקיאות בכל חלקי התורה. הן הלכות מעשיות שאנו צריכים להן יומיום, והן הלכות שנצטרך להן בעת שייבנה בית המקדש במהרה בימינו. מטרתנו העיקרית היא להקיף את כל חלקי התורה בזמן קצר יחסית, תוך שנה עד שלוש שנים.

היתרונות שבלימוד הרמב"ם על הסדר הם:

• היכרות עם כל עולם המושגים של ההלכה
• היכרות עם הכללים העיקריים שבכל מצווה ומצווה
• לימוד מהיר ופשוט יחסית בלא להיזקק למחלוקות בין החכמים במשנה ובתלמוד
• בקיאות ביחס שבין הלכות הקשורות זו לזו
• יצירת מסגרת של לימוד שתסייע בידינו גם בלימוד סוגיות אחרות, שבשעה שנלמד עניינים אחרים נדע למקם אותם במקומם הנכון: נדע לזהות לאיזו מצווה הוא קשור, מהם פרטי המצווה, מי הם החייבים בה ומי הפטורים ועוד
• לימוד עבודת הקרבנות, שיש לו חשיבות מיוחדת אף על פי שאין מיישמים את ההלכות בתחום זה בימינו

לסיום נזכיר את דברי החפץ חיים בספרו תורה אור (פרק ז):

התורה הקדושה אינה דבר נפרד מנפש איש הישראלי, שאפשר להריק אותה ולהפרידה ממנו, ורק היא עצם חיות נפשו. והתורה לנפש איש הישראלי היא בדוגמת נשמה, שכשם שהנפש מחיה את הגוף, שבהסתלקה ממנו יסתלק חיותו לגמרי, כך התורה היא נשמת חיים להנפש, שבלעדיה נחסר לנפש חיותה וקדושתה לאור באור החיים […] ולכן כל מה שמגרע אדם מחלק התורה שעליו להשיג בימי חייו, הוא מגרע מחיות נפשו ושלמותה בעולם הנצח. ולהפך, כל מה שמרבה האדם להתדבק בתורה ולקנות חלקי התורה בימי חייו, הוא מרבה לתת כח וחיות בנפשו, ולהשלימה בקדושתה לנצח נצחים […] ואם ילכו עיתותיו לדברים בטלים, יש לו לדאוג פן על ידי זה יחסר לו בימי חייו חלק אחד מחלקי התורה, ובודאי ירגיש החסרון לסוף בקדושת נפשו, וזהו מעוות לא יוכל לתקון, כי לא ישיגנו שם. וכל שכן אם יישאר ריק מכמה חלקי התורה, שבודאי נוגע הרבה לקדושת נפשו וחיותה […] אבל תכלית שלמותה וקדושתה היא בודאי בהכנס בקרבו כל חלקי התורה, שהיא שורש כל התרי"ג מצוות, ואז היא מאירה לכל רמ"ח איברי נפשו ושס"ה גידי נפשו.

מי ייתן ונזכה ללמוד את כל חלקי התורה, את כל תרי"ג המצוות בזמן קצר יחסית ולקנות בנפשנו את כל התורה קניין עדי עד!

זו בדיוק מטרתנו בהוצאה לאור של ספר משנה תורה בכרך אחד ובו כל תרי"ג המצוות.

(נכתב ע"י דוד פלג)

על הדף היומי ותכליתו בחזון הגדול של משנה תורה

"ושמעתי שהיו אומרים [בעולם הבא]:
'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' "
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד א

ללומדי הדף היומי, שהכותב נמנה עמהם, אין צורך לומר מיהו הרמב"ם. לכאורה, הכל מכירים את עבודתו הגדולה, המסכמת, את ספר "משנה תורה", החיבור "המקבץ לתורה שבעל פה כולה". יחד עם זאת, רק מעטים עומדים על חזונו של הספר, ועוד יותר מעטים מאמצים את חזונו של הרמב"ם.

ומהו חזונו של הספר? שכל יהודי יכיר את התורה כולה, יעצב את חייו ואת תובנותיו בהתאם לתורת ה', ויביא למימושה של התורה השלמה.

נרחיב, כדי להבין את משמעות הדברים. על השאלה הגדולה, למה אנו לומדים תלמוד, מורגלא בפומיה דמו"ר התשובה, "כדי לחשוב כמו יהודי". ואכן, מדוע יהודי לומד את מסכת סנהדרין, אם אין לו כוונה להיות חבר בסנהדרין? או למה לנו ללמוד את מסכת זבחים או את מסכת יומא, הרי אין מקדש, שואל יהודי, 'ולא עוד אלא שגם אם יש מקדש, הרי איני כהן', והוא ממשיך להקשות, 'ולא עוד אלא שגם אם אני כהן, לעולם לא אהיה כהן גדול. ואולי אלמד רק לקראת שאיפה כזו, להגיש את מועמדותי לתפקיד'. התשובה היא פשוטה: לימוד המשניות האלו, לימוד המשא ומתן, מביא את הלומד לחשוב כמו יהודי, המבין את המהלכים המחשבתיים ואת נתיבם. נתיבי התלמוד משקפים תובנות רבות ועמוקות על הדרך שהאדם צריך לעצב בה את חייו.

דא עקא, התלמוד בנוי ממשא ומתן, מדרכי ניתוח (אנליטיקה) מרהיבים, ופעמים רבות המהלך התלמודי נראה גדול מן המסקנה שלו. כך הלומד נשבה בקסמו של הדיון ואינו בא לידי תכלית: כיצד לעצב את חייו, כיצד להכריע בחייו בין מגמות סותרות וכיצד לחשוב כמו יהודי ולהכריע כמו יהודי. ובלשון ימינו: כיצד ליצור מאלפי הפיקסלים המרכיבים את התלמוד תמונה בהירה וחדה שהיא תבנית מחשבתו?

זו מטרתה של ההלכה. להכריע הכרעה הלכתית, אין מטרתה רק "לדעת מה יעשה ישראל", אלא בעיקר, מתוך המעשה, כיצד ראוי שיחשוב בן ישראל. משמעותה של ההכרעה בין דעות החלוקות בדין ובמעשה ומבטאות גישות השקפתיות מנוגדות זו לזו היא קביעת עדיפות להשקפה מסוימת בחיים. המשפט התלמודי המפורסם, "אלו ואלו דברי אלהים חיים", אינו מסתיים באמירה זו בלבד אלא בהכרעה הברורה "והלכה כבית הלל" (בבלי עירובין יג,ב). כלומר, אלו ואלו מציגים נקודות מבט נכונות של החיים, אך יש להכריע לטובת החשובה שבהן. הבנה זו היא המעניקה להלכה משמעות של השקפה. אם נדע את כל היבטיה של ההלכה, נוכל להבין את המארג ההשקפתי שהתורה ומוסריה מנסים לטעת בנו.

את זה עושה הרמב"ם.

ההכרעה שהרמב"ם נוקט בה בכל הספר מעקרת את הרוח המדולדלת, חסרת היעד, האוהבת להנציח את המחלוקות, את חוסר האונים ואת המבוכה ורפיון המעשה. זו שבכל דבר יש מאה תורות. גם אם אין פוסקים הלכה בכל דבר כדעת הרמב"ם, הדרך שהוא מסרטט היא ברורה, והיעדים מוגדרים בה היטב. זו היא האסטרטגיה היהודית במיטבה.

אלא שלהרמב"ם, בספר "משנה תורה", יש יתרון נוסף: ההיקף והתמציתיות. היכולת להקיף את כל התורה שבעל-פה בקצרה, לתורה עקבית, מגובשת וסדורה: המקדש, הטהרה, המשפט העברי, המלכות, הנזירות, הנבואה. כל התלמוד, הירושלמי והבבלי, התוספתא ומדרשי ההלכה – כולם באים לידי בירור מקיף אך תמציתי.

זהו כלי חשוב בלימוד, המסייע לא רק לפתוח נושא שהתלמוד קופץ לתוכו כמי שכל המשנה (או "משנה תורה") כבר מונחת בידו, אלא לתפוס תמונה שלמה וברורה של התורה. בסופו של יום או בסופו של דף יומי, אדם יכול לומר לעצמו שהנה ספג את הדיון ואת ההחלטה, זרע וקצר וישב לאכול מלחמו.

איך עושים את זה? פשוט מאוד. בסוף כל דף, פתח נא קורא יקר את "עין משפט" ו"נר מצווה", פתח את ההפניות ב"מיימוני" וספוג את הדברים היטב. קצר מאוד. יעיל מאוד. מלא חזון. מלא שאיפה.

פשוט, לחשוב כמו יהודי.
זו ההתחלה של התחייה היהודית הגדולה, "הרנסנס".